הקיבוץ, כהגדרתו המסורתית, הינו "אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של בעלות הכלל בקניין, של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך" (תקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו-1995)

קיבוץ המתנהל על פי העקרונות הנגזרים מהגדרה זו, מושתת על שיתוף המתבטא, בין היתר, בהסדרים הבאים; חברי הקיבוץ הכשירים לעבודה מחויבים לעבוד בענפי הקיבוץ השונים או במקומות עבודה חיצוניים, כאשר שכרם משולם לקופת הקיבוץ וזה, בתמורה, מספק לחברים את כל צרכיהם. מודל זה מקדש את עקרון השיתוף והשוויון בחובות ובזכויות.

בשנים האחרונות חל שינוי במבנה הקיבוץ המסורתי, השינוי בא לידי ביטוי במעבר מעיקרון של אגודה שיתופיות להפרטה במסגרת זו, בין היתר, משתכר חבר קיבוץ בהתאם ליכולתו וכן מתבצע הליך של שיוך הנכסים בקיבוץ לרבות הדירות של חברי הקיבוץ לידיהם הפרטיות של חברי הקיבוץ. קיבוץ שבחר לבצע את השינוי כאמור וממלא את  התנאים הקבועים בתקנות הנ"ל בנוגע לשינוי, נקרא "קיבוץ מתחדש". יחד עם זאת, ישנם עקרונות וכללים המבוססים על עיקרון השיתופיות והשוויון אשר נשמרו גם במסגרת התהליך של המעבר מקיבוץ המסורתי לקיבוץ המתחדש.

קיבוצים שונים, אימצו את השינוי ברמות שונות ואין קיבוץ אחד דומה למשנהו, אולם ישנם מספר עקרונות בסיס להם מחויב כל קיבוץ מתחדש, ומהם נגזרות החובות והזכויות (המינימאליות) במערכת היחסים בין הקיבוץ לחבריו ובין החברים לבין עצמם.

על פי תקנות אלו קיבוץ מתחדש הינו:

1.      אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של שיתוף הכלל בקניין, של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך.

שלא כבקיבוץ המסורתי- השיתופי, המתאפיין בבעלות משותפת, הקיבוץ המתחדש אינו מושתת על בעלות אלא על שיתוף. הווי אומר כי ישנם נכסים פרטיים, ונכסים ציבוריים השייכים לאגודה השיתופית והשימוש בהם מותר לכל חברי הקיבוץ. המילה 'נכסים' מתייחסת לשטחי הקיבוץ, לאמצעי הייצור שלו, לשירותים אותם הוא מספק וכו'.

2.       המקיימת ערבות הדדית בעבור חבריה, בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ), התשס"ו – 2005,

הערבות ההדדית מבטאת אחד מערכיה החשובים של החברה הקיבוצית, והוא ערך הדאגה לזולת וההשתתפות בגורלו.

מנגנון הערבות ההדדית משמש בעצם כרשת בטחון לחברי הקיבוץ, ומשמעותו הבטחת הספקת צרכי החבר, במידה ואינו יכול לדאוג לצרכיו אלו בעצמו, כאשר במסגרת זו ישנה התחשבות בחבר בעל צרכים מיוחדים. הסדרי הערבות ההדדית באים להבטיח את צרכי החברה לרבות ביטוח אובדן כושר עבודה ופנסיה. התקנות קובעות את המינימום להם זכאים החברים במסגרת הערבות ההדדית, אך במקרים חריגים נתונה לרשם האגודות השיתופיות הסמכות להפחית משיעורים אלו.

אחד ממקורות המימון למנגנון זה הינו מס האיזון המוטל על חברי הקיבוץ להם הכנסה גבוהה יחסית. שיעור המס והגוף עליו מוטל תשלום המס משתנה מקיבוץ אחד למשנהו .

3.      ואשר בתקנונה קיימת הוראה באחד או יותר מהעניינים האלה:

בעבר, חברי הקיבוץ עבדו בעבודות שונות ושכרם עבר לידי הקיבוץ וכל חבר קיבוץ קיבל מהקיבוץ תקציב. כל חברי הקיבוץ קיבלו תקציב שווה וזאת על אף העובדה כי חברי הקיבוץ השתכרו באופן שאינו שווה. בקיבוץ המתחדש, שלא כבעבר, תקציבי החברים אינם שווים. תקציבו של כל חבר מורכב בין השאר מנתוניו האישיים, כגון התפקיד אותו הוא ממלא והוותק שלו בקיבוץ. לעניין זה ישנו הבדל בין הקיבוצים השונים מאחר וחלקם מתקצבים את חבריהם רק, או בעיקר, על פי נתוניהם האישיים, ולעומתם ישנם קיבוצים שהנהיגו שכר שבעיקרו הוא שוויוני ואליו מתווספים רכיבים דיפרנציאליים.

כמובן שהנהגת שכר דיפרנציאלי יוצרת פערי שכר גדולים בין החברים שהרי ישנו הבדל משמעותי בין שכרו של מנהל ענף לבין שכרו של עובד המכבסה. על מנת "לרכך" פערים אלו, קיימת אותה 'רשת בטחון', המושתת על עקרונות הערבות ההדדית, שהוזכרה לעיל.

משמעות נוספות וחשובה לעיקרון רשת הביטחון הינה להגן על חברי הקיבוץ אשר אין באפשרותם להשתכר כלל ו/או יכולת ההשתכרות שלהם נמוכה ואינה מספיקה לצרכיהם.

שכרו של החבר, בין שעובד בקיבוץ ובין מחוצה לו, מגיע לחשבונו הפרטי, אולם זאת לאחר ניכוי מיסים על ידי הקיבוץ, המיועדים לכיסוי השירותים המשותפים אשר מספק הקיבוץ לחברי הקיבוץ,  וכן למימון מנגנון הערבות ההדדית, כנ"ל.

אחד הצעדים המשמעותיים במעבר למודל הקיבוץ המתחדש, הינו שיוך הדירות. צעד זה מדגיש ביותר את פן ההפרטה שבתהליך, שהרי מה יותר פרטי וייחודי לאדם מאשר ביתו שלו?

במודל הקיבוץ השיתופי , חברי הקיבוץ התגוררו בדירות אשר הקצה להם הקיבוץ מעת לעת, כאשר זכויות הבעלות בדירות הנ"ל הינם של הקיבוץ ולא של חברי הקיבוץ.

במודל הקיבוץ המתחדש, הדירות עוברות לידיים הפרטיות של חברי הקיבוץ ולמעשה הופכות להיות בבעלות חברי הקיבוץ.

הזכאים לשיוך הדירות הם מי שהיה חבר הקיבוץ במועד קבלת ההחלטה על שיוך הדירות באסיפה הכללית של הקיבוץ. משמע, מי שחברותו פסקה לפני מועד קבלת ההחלטה, לא זכאי לשיוך דירה. שיוך הדירות ייעשה על חשבון דמי העזיבה המגיעים לחבר, כאשר התחשבנות זו מהווה כעין תשלום עבור הדירה אותה מקבל החבר.

לאחר השלמת הליך שיוך הדירה לחבר הקיבוץ, יכול החבר למכור את דירתו , להורישה ולמעשה לעשות בו כל העולה על רוחו. קיבוץ המשייך דירות, המעוניין להגביל את אפשרויות אלה, צריך לקבוע בתקנון הקיבוץ הוראות המגבילות את סחירות הדירות המשויכות.

הוראות התקנות לעניין שיוך אמצעי הייצור דומות מאוד להוראות בעניין שיוך הדירות, אם כי ישנן כמובן גם הוראות ייחודיות לעניין זה. למשל; כמו שיוך הדירות, גם שיוך אמצעי הייצור יתבצע על חשבון דמי העזיבה, אולם יכול רשם האגודות השיתופיות, להרשות לקיבוץ לשייך את אמצעי הייצור שלא על חשבון דמי העזיבה, אם השתכנע כי לקיבוץ יש מקורות כספיים מספיקים לצורך כך מבלי להיזקק לדמי העזיבה. בנוסף, על קיבוץ המשייך את אמצעי הייצור לחברים, להגביל בתקנון את הסחירות באמצעים אלו.

לסיכום, המעבר לקיבוץ מתחדש טומן בחובו שינויים רבים בעלי השפעה מרחיקת לכת על חיי החברים בקיבוץ. על מנת להבין את מהות השפעה זו באופן יסודי ואינדיבידואלי, מומלץ להיוועץ בעורך דין המומחה בתחום זה.

משרדנו הוא אחד המובילים בארץ בתחום זה ומעניק שירותי ייעוץ וייצוג לחברי קיבוצים ולקיבוצים מכל רחבי הארץ.

מאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטיו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.